האופנוע מהווה אמצעי תחבורה בעל תכונות ומאפיינים המציבים אותו כחלופה חלקית אך משמעותית לרכב הרגיל בתנועה העירונית. לעומת המכונית הפרטית, הצורכת יחסית הרבה דלק ותורמת בכך לזיהום האוויר, ואשר מחייבת הפניית שטח ציבורי רב, הן לאפשר את תנועתה והן כדי לספק לה חנייה, האופנוע גוזל הרבה פחות מקום על הכביש, יוצר פחות זיהום אוויר ומקצר את זמן הנסיעה, כשבמצבי העומס יכול רוכב האופנוע לנוע במהירות בשעה שהנהג חייב להמתין בפקק התנועה.  נשאלת אם כן שאלת הכדאיות החברתית בעידוד השימוש ברכב דו-גלגלי מנועי, לפחות בשטח עירוני, על חשבון הרכב הפרטי, בהנחה שאין באפשרות התחבורה הציבורית לענות לכל דרישות צרכני התנועה. כנגד השימוש באופנוע כחלופה למכונית עומד הטיעון הבטיחותי: האופנוע מסוכן לכאורה הרבה יותר מאשר הרכב בעל ארבעה גלגלים. הכרת ממדי ההיפגעות ברכיבה על אופנוע נחוצה אם כן, בכל דיון על עתידו כאמצעי תחבורה.

בעיית בטיחות רוכבי האופנוע בישראל מתבטאת בנתונים הבאים (לפי הלמ"ס 1250, 2005):

מקור הממצאים המוצגים להלן בקובץ תאונות אופנוע בישראל לשנים ינואר 1999 – יוני 2005 (תקופה של 6.5 שנים), הכולל נתונים על  18,132 נפגעים, מהם 2139 שנפגעו בתאונה קשה ו – 263 הרוגים.

למאמר המלא