מחקר חדש המשרטט קווים לדמותו של הנהג הישראלי הוצג ביום עיון שנערך במרכז דוהל באוניברסיטת בר-אילן. את המחקר "פרופיל הנהג הישראלי - צוהר התפתחותי וזרקור יישומי" ביצעה החוקרת ד"ר אורית טאובמן בן-ארי מהחוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן במימון הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. היא חילקה את הנהגים לארבעה סוגים:
הנהג החרד: חש איום מעצם הנהיגה, חווה מתחים ועוררות שלילית בזמן הנהיגה, חסר ביטחון בנהיגתו, חווה את הכביש כאגרסיבי ומסוכן.
הנהג המסתכן: נוטל באופן מכוון סיכונים במהלך הנהיגה ונהנה מכך. עלול להוות סכנה לעצמו ולמשתמשי דרך אחרים.
הנהג הכוחני והעוין: הכביש מהווה עבורו זירה להוכחה עצמית. הוא מתחרה בנהגים אחרים, פשרות וויתורים על הכביש נתפשים אצלו כחולשה.
הנהג הזהיר: שקול ומודע להשלכות הנהיגה. מאופיין בשליטה עצמית, סובלנות ואיפוק. מתאים את נהיגתו לתנאי השטח ושומר על חוקי התנועה.
המחקר בחן גישה התפתחותית לנהיגה. לאורך שלבי ההתפתחות השונים בחיים, משתנים מאפייני הנהיגה של הפרט. ישנם גם הבדלים בין יהודים לערבים ובין נהגים חדשים לוותיקים. כך למשל נהגים ערבים צעירים מתארים את עצמם ומתוארים על ידי אחרים כמסוכנים וכמסתכנים. גם המעבר להורות עשוי להוליד שינוי בדפוס הנהיגה - התמתנות ונקיטת זהירות.
עוד גילה המחקר כי לא כל מעורבות בתאונת דרכים תוביל לשינוי סגנון הנהיגה. יש מצבים שבהם עוצמת הטראומה מביאה להדחקת האירוע ועל כן לא ניכרת למידה המתבטאת בשינוי סגנון הנהיגה. לעתים הטראומה עלולה לגרום לפחד מנהיגה.
ד"ר טאובמן בן-ארי מציעה מספר "טיפים" יישומיים: לתת מענה וטיפול מתוכלל לתשתיות, אכיפה, חינוך והסברה. להתייחס באופן דיפרנציאלי לאוכלוסיות שונות. לנקוט בגישה חיובית לתחום הנהיגה - להשתמש בתגמולים חיוביים, להדריך, להשתמש במסרים חיוביים ומטפחים כמו אחריות, מקצועיות וחברות. להשתמש במעברי חיים כהזדמנות לשינוי התנהגותי - למשל, להקנות ידע להורים וכן להשתמש בליווי של נהגים צעירים כהזדמנות שנייה לשינוי סגנון הנהיגה במשפחה כולה. לתת מענה הולם לנהגים שהיו מעורבים בתאונות דרכים, כדי שייעבדו את החוויה וילמדו ממנה.
כמו כן היא ממליצה להתייחס באופן ממוקד ומותאם תרבותית לאוכלוסיה הערבית. אכיפה ומסרים שליליים ומאיימים לא ישיגו את המטרה באוכלוסיה הזו, ויש להעביר מסר שחוקי הבטיחות נועדו לשמור על חיי ילדיהם.
פרופיל הנהג הישראלי - המצגת המלאה